יש בדים שמתיימרים להיות קלים משום שהם דקים. הדק נקרע, מבריק ומתעייף. הקלילות שאנחנו מחפשים היא אחרת: סיב שיש לו מספיק גוף כדי ליפול, ומספיק אוויר כדי שלא תרגישו אותו.
הנוצה היא המורה. היא בנויה כך שהמבנה עצמו נושא אותה. כך צריך להיות סדין, כרית, שמיכה: לא פחות חומר, אלא חומר שנארג נכון. פשתן ארוך סיב, משי שיש לו זיכרון, קשמיר שנדחס בלי להכביד.
בלילה הראשון הבד עדיין זוכר את הקיפול. בלילה הרביעי הוא מתחיל לזכור את הגוף. זו הקלילות: לא הרגע שבו מורידים את האריזה, אלא הרגע שבו האריזה נשכחת לגמרי.
פלומה נקראת כך כדי שלא נשכח את המדד. אם הבד מבקש תשומת לב — הוא עוד כבד מדי. אם הוא נעלם לתוך השינה — הוא הגיע.